נתפס במצלמה, גבר מתמכר לסשן בוקר של הנאה עצמית. לבד, הוא מעביד את עצמו במיומנות עד לשיא סוער, לא מודע לצופים פוטנציאליים.
טקס הבוקר הפרטי של הגבר הוא מציאות גולמית ולא מסוננת. כשהשמש זורחת והעולם בוחש, הוא לא יכול לעמוד בפני הדחף להתמכר לתפילת הבוקר הייחודית שלו. עם המצלמה שלו המוכנה ללכוד כל פרט אינטימי, הוא מתחיל ללטף את איברו המוקשה, ידו נעה במחול קצבי של עונג עצמי. עיניו עצומות, אבודות באקסטזה של הרגע, לא מודעות לעולם שסביבו. החדר מתמלא רק בקולות רכים של נשימתו הכבדה והחלקה של ידו לאורך הפיר שלו. מעשה האהבה העצמית הסולו הזה הוא עדות להנאה חסרת המעצורים שמגיעה עם היותו לבד. המצלמה לוכדת כל אגל זיעה שנוצר על מצחו, כל עווית של הזין שלו, וכל התנשפות של סיפוק כשהוא מגיע לשיאו. זהו מסע מציצני למעמקי תענוגותיו של האדם, עדות לכוחה של האהבה העצמית וליופיו של השחרור הבודד.