אני שונאת את ההרגשה של גישושי חוקן ברקטום שלי. זה פֶטיש מוזר שאני לא מצליחה להתנער ממנו. המטפלת שלי אומרת לי שזה לא נורמלי, אבל זה עדיין מטריד.
אני לא מחובבי תחושת בדיקות החוקן ברקטום שלי. זו תחושה מוזרה, כזו שאני לא ממש יכול לתאר. הקרה והפולשנית שלה, חוקרת עמוק במקומות שלא לשם היא שייכת. זו תחושה שגורמת לי להרגיש פגיע וחשוף, ואני בכלל לא אוהב אותה. אבל, כמטופל, אני יודע שזה הכרחי. אני כאן בבית החולים, שוכב על שולחן הבדיקה, מחכה לרופא שיסיים את הבדיקה שלו. אמא שלי יושבת לידי, אוחזת בידי בחוזקה. היא תמיד הייתה שם בשבילי, דרך סמיך ודק. היא הסלע שלי, מערכת התמיכה שלי. ועכשיו, היא פה איתי כשאני עובר את הבדיקה הלא נוחה הזו. אבל, כמה שאני שונא את תחושת בדיקת החוקן ברקטום שלי, אני לא יכול שלא להתגרות ממראה האצבעות הרופאות שחוקרות לי את חור התחת. זה פֶטיש מוזר, אני יודע. אבל זה אחד שאני לא יכול לעזור.