להתראות היפות האסיאתיות הקטנות והיקרות שלי

להיפרד מיפהפיות אסייתיות קטנטנות ואהובות שלי זו משימה לא קלה. המפתות הקטנטנות האלה, עם המדים המפתים והקסם שאי אפשר לעמוד בפניו, הותירו חותם בל יימחה על זכרותי. גופן הקטנטן, המעוטר בלבוש של תלמידות בית ספר, חרוט בעיני רוחי, יחד עם רצונותיהן התמימים אך הבלתי יודעים שובע. השדיים הקטנים והזקורים שלהם, התגלמות השלמות האסיאתית, היו מקור להנאה וסיפוק אין סופיים. הופעות הג'אב החובבניות שלהם, מלאות תשוקה גולמית ואותנטיות, היו עדות ליופיו של בידור למבוגרים אסייתיים. כעת, כשאני נפרד לשלום, אני נותר עם תחושת געגוע מרירה לאלות האסיאתיות הקטנטנות הללו. היעדרן משאיר ריקנות שרק הן יכלו למלא, חלל שמשתוקק למגען, לחמימותן, ולמשיכתם הבלתי ניתנת להכחשה. אני אנצור את זיכרונות תקופתנו המשותפת, הרגעים האינטימיים המשותפים, והחוויות הבלתי נשכחות שעברנו.